פסק-דין בתיק ת"ק 1587-10-13

בתאריך 20.1.13, נחתם הסכם שכירות, על פיו שכר אדם לב (להלן: "התובע"), מסידר חאיכ (להלן: "הנתבעת"), דירה למגוריו ולמגורי אריאל מילמן (להלן: "התובעת"), שהצטרפה אליו לאחר חודשים מספר, לתקופה של שנה אחת, במחיר של 2,800 ש"ח לחודש.

בגין הסכם שכירות זה הוגשו התביעה העיקרית והתביעה שכנגד.

לטענת התובעים, כפי שפורט בכתב התביעה ובעדויותיהם בביהמ"ש, זמן קצר לאחר תחילת מגוריהם בדירה, ובמיוחד מאז חודש מאי 2013, הבחינו כי נוצרים בדירה כתמי רטיבות ועובש רבים ואלה הלכו והחמירו עד להתפוררות הסיוד והטיח בתקרה ובקירות, כעולה אף מן התצלומים שצורפו על ידם לכתב התביעה.

התובע שכר את שירותיו של המהנדס מר רפי מימון, מומחה לעבודות אינסטלציה, בידוד ואיטום, שבתאריך 7.8.13 בדק את הדירה ומצא בה רטיבות עודפת בולטת ברצפה ובתחתית הקירות של קומת הקרקע ועובש ההולך ומואץ ושב וחוזר לאחר שהינו מוסר.

בחוות דעתו, שצורפה לכתב התביעה, קובע המומחה כי הדירה "אינה ראויה למגורים, כי הינה נתונה תחת מטרדי לחות ועובש שאינם ניתנים לפתרון בזמן סביר - אם בכלל" וכי מצב זה מסכן את בריאותם של הדיירים.

בנסיבות אלה וכאשר כל פניותיהם אל הנתבעת, לתיקון הרטיבות והעובש לא נשאו פרי - וזאת במשך תקופה ארוכה של כחודשיים, הודיעו לנתבעת על כוונתם לעזוב את המושכר ואכן בתאריך 12.9.13, פינו את המושכר.

עם זאת, קודם לכן, בתאריך 29.8.13, ערכו התובעים חיטוי מקצועי של הדירה ושל הציוד האישי שלהם, על מנת שהעובש לא יעבור עם חפציהם לדירה החדשה, אותה שכרו.

בכתב ההגנה ואף במהלך שמיעת הראיות, גרסה הנתבעת כי הדירה נמסרה לתובע כשהינה נקייה ומשופצת.

אכן, הייתה פנייה של התובעים אל הנתבעת ביולי 2013 אולם, לטענת הנתבעת, הייתה זו בעיה מינורית בלבד והנתבעת הודיעה לתובעים כי בנה יחזור כעבור כחודש מחו"ל ויבצע שם תיקון.

בינתיים, לטענתה, לא ניתן לעשות רבות "הואיל והאוויר הלח של חיפה משפיע על כל הבתים בעיר" (סעיף 16 לכתב ההגנה).

הנתבעת אף טענה כי לא ידעה כלל על נזילת מים חמורה בצדו האחורי של הבניין בו נמצא המושכר וכי על התובעים היה ליידע אותה על כך.

לטענתה, כל טענות התובעים נועדו להסוות את רצונו האמיתי של התובע לסיים את תקופת השכירות קודם מהמועד שנקבע בהסכם, הואיל וביקש לעבור להתגורר בעיר אחרת.

על בסיס הנתונים שבאו בפניי ביהמ"ש, לרבות חוות דעתו של מר רפי מימון, שלא נסתרה, הנני קובעת כי אכן במושכר התגלו רטיבות ועובש בכמויות שאינן מאפשרות מגורים ראויים במושכר וכי התובעים היו זכאים לעזוב את המושכר, טרם הגיע תקופת השכירות המוסכמת לסופה ומבלי שימתינו עד שהמושכר יתוקן.

הנני קובעת כי התובעים זכאים להחזר של מחצית שכר הדירה ששילמו כבר לנתבעת עבור חודש ספטמבר (כאשר עזבו את המושכר ב-12.9.13), בסך של 1,400 ש"ח.

כן הנני קובעת, כי התובעים זכאים להחזר הסך של 3,200 ש"ח ששילמו עבור חיטוי הדירה וחפציהם, כאשר אכן חיטוי חפציהם של התובעים נדרש, בטרם יעברו להתגורר בדירה אחרת.

כן זכאים התובעים להחזר הסך של 300 ש"ח ששילמו למומחה מטעמם.

הנני דוחה את טענות התובעים כי הינם זכאים להחזרים שונים ולפיצוי בגין מגוריהם במושכר, טרם עזיבתם אותו, כמפורט בכתב התביעה.

אם אכן לא התאפשר לתובעים להמשיך ולהתגורר במושכר, היה עליהם לעשות להקטנת נזקיהם, על ידי עזיבתו המיידית של המושכר ולא להמשיך ולהתגורר בו.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעת לשלם להם בגין הוצאות ההובלה של חפציהם, כאשר לא המציאו כל תיעוד לעניין הוצאה זו וכאשר בכל מקרה, עם סיום תקופת השכירות, היו התובעים חייבים לשאת בהוצאה זו משהיו מפנים את הדירה במועד.